נוקשות מחשבתית בקרב ילדי פיצוץ/ רוס גרין
במהלך חייו מפתח הילד כישורים חדשים ולומד לבצע מטלות מורכבות יותר ויותר עם כל שנה שחולפת.
קיימים הבדלים גדולים בהתפתחות הכישורים השונים של הילדים. כל ילד מוכשר בתחומים שונים וייתכן ומתקשה בתחומים אחרים. לעיתים קרובות, כאשר הכישורים של הילד בתחום מסוים אינם מגיעים לרמה ההתפתחותית המצופה, אנו מספקים להם עזרה מיוחדת.
גם גמישות ועמידה בתסכולים הם כישורים שאמורים להתפתח בילדים לאחר שנות חייהם הראשונות. רוב הילדים עוברים בגיל שנתיים שלב של נוקשות הולכת וגוברת וסף תסכול נמוך. בשלב הזה יש לעיתים עלייה ניכרת בתדירות התקפי הזעם של הילד ובעוצמתם.
מהי הסיבה לכך שרוב הילדים מתקדמים בסופו של דבר מעבר לשלב הזה? זה קורה מפני שבהדרגה מתפתחת אצלם היכולת להביע את צורכיהם ורצונותיהם בצורה יעילה יותר, לעמוד בתסכולים ולדחות סיפוקים בקלות רבה יותר. הם לומדים לפתור בעיות באמצעות בדיקת פתרונות אפשריים.
רכישת שליטה על מכשולים אלה חיונית להתפתחותו הכוללת של הילד מפני שהסתגלות טובה לעולם דורשת יכולת מתמדת לפתור בעיות והתמודדות יעילה עם תסכולים. יומו של הילד גדוש באירועים הדורשים גמישות, סתגלנות ויכולת לספוג תסכולים.
בדיוק כפי שילדים מסוימים רוכשים מיומנויות קריאה בקצב איטי אחרים אינם מפתחים כישורים ספורטיביים מרשימים כך ישנם ילדים שאינם מתקדמים במידה הרצויה ברכישת כישורי גמישות ועמידה בתסכולים. לפיכך, הנחת הבסיס הינה שילדים אלה אינם בוחרים להתפרץ ולא לציית, כפי שאף ילד אינו בוחר בלקות ראיה. הם פשוט איטיים יותר בתהליך פיתוח הכישורים הנחוצים לגמישות ועמידה בתסכולים, או שהם מתקשים מאד ליישם את הכישורים האלה דווקא כשהם נחוצים במיוחד.
זאת ועוד, ייתכן וישנם הקשרים פיזיולוגיים של פעילות המח אצל כל אחד מאיתנו. לדוגמה נמצא קשר בין אי סדירויות של המח התלויות בנוירוטרנסמיטר סרטונין לבין דיכאון, תוקפנות והפרעה אובססיבית קומפולסיבית- תופעות המתקשרות לעיתים לנוקשות ונפיצות.
בין הגורמים לנפיצות ולנוקשות נמנים גם: מזג קשה- (סגנון ההתנהגות הטבעי המולד של האדם), בעיות קשב וריכוז ויכולת התארגנות לקויה, כישורים חברתיים לקויים, קושי בעיבוד שפתי המקשה על הילד להמליל רגשות ומחשבות חרדה, ועוד.
לאור כל זאת חשוב להבין שיש הבדל גדול בין מצב שבו מתייחסים להתנהגויות הנוקשות- נפיצות כאל תוצאה של התפתחות מוחית לקויה לבין מצב שבו רואים בהן התנהגויות מתוכננות ומכוונות. זאת משום שהפרשנות להתנהגויות הנוקשות נפיצות של הילד תשפיע מאד על האופן שבו תפעלו כדי לשנות את ההתנהגויות האלו. כלומר,הפרשנות שלנו קובעת את טיבה של ההתערבות שלנו.
אם נפרש את התנהגותו של הילד כמתוכננת ומכוונת נאמץ באופן טבעי תיוגים כמו:”עקשן”, “מניפולטיבי”, “כוחני”, “מפונק”, “מחפש תשומת לב”, “שתלטן”, “מרדן”, ועוד. עם פרשנות כזו ננסה בוודאי לפעול בשיטות המקובלות שמטרתן לעודד התנהגו צייתנית ו”ללמד את הילד מי הבוס”. התוצאה תהיה דפוס עוין ביחסים שיקשה עלינו את ההתקדמות.
אם נוותר על הפרשנות הזו נוכל לוותר גם שיטות הורות ישנות. כדי לעזור לילדינו להיות גמישים יותר נצטרך לעשות את הצעד הראשון ולגלות גמישות רבה יותר שהרי הניסיון עם ילדי פיצוץ הוכיח כי נוקשות+נוקשות=פיצוץ.