קשיים התפתחותיים במיומנויות חברתיות

אחת המשימות ההתפתחותיות החשובות והמשמעותיות של הילד היא היכולת להשתלב בקבוצת השווים באופן תואם. כאשר התהליך הזה אינו מתרחש באופן תקין הערכתו העצמית ורווחתו הנפשית של הילד נפגעים. פגיעה זו עלולה להתרחב ולפגוע גם ביכולותיו הלימודיות, הוא לא יהיה פנוי רגשית ללמידה.

לכן, יש חשיבות מרובה להתערבות טיפולית אשר תסייע לילד לחזק או לרכוש כישורים חברתיים כגון: היכולת להצטרף לקבוצה, יכולת לבנות ולקיים חברויות לאורך זמן, היכולת להבין מצבים חברתיים ולפתור בעיות.

ילד עם כשירות חברתית יהיה מסוגל לקיים אינטראקציה אדפטיבית, (מסתגלת), עם בני קבוצת השווים, הוא יוכל לשלב בין היענות לזולת ובין יוזמה והוא יצליח לזכות בהערכת הסביבה.

קיים קשר חזק בין הכשירות החברתית בילדות, לבין הרווחה הנפשית וההסתגלות החברתית, הרגשית והאקדמית לאורך החיים בילדות ובבגרות. לפיכך, חשוב להתערב ולטפל בקושי חברתי כבר מהגיל הצעיר.

קטגוריות חברתיות אצל ילדים

ניתן לחלק סוציומטרית את חברת הילדים ל: “ילדים מקובלים”, ” ילדים רגילים”, “ילדים שנויים במחלוקת”, “ילדים שקופים/זנוחים”, “ילדים דחויים”.

ניתן לאפיין את הילדים השקופים כביישנים וחסרי אסרטיביות. הם נוטים להתבודד ויש להם מעט חברים אולם הם אינם שנואים על ידי הילדים האחרים. אצל ילדים אלה ניתן להבחין במקרים רבים בהבדלים באיכות התפקוד החברתי בין מסגרות שונות, וקיימת סבירות גבוהה שמעמדם החברתי ישתפר לאורך השנים.

הילדים הדחויים לעומת זאת אינם מתאפיינים רק במיעוט אהדה אלא גם בשנאה מצד רבים מקבוצת השווים. שנאה זו עלולה לבוא לידי ביטוי בהתנכלויות ובהצקות. יחס זה של דחייה נוטה להישמר לאורך זמן ודפוס הדחייה יחזור על עצמו במסגרות חברתיות מסוגים שונים.

אפשר לחלק את הילדים הדחויים לשתי קטגוריות: “ילדים דחויים כנועים” ו”ילדים דחויים תוקפניים”. הילדים הדחויים כנועים מתאפיינים בהתנהגות נסוגה ובחרדה חברתית. לעומתם, ילדים דחויים תוקפניים מראים נטייה למערכות יחסים עם היבטים של כפייה ודומיננטיות יתר. הם מעורבים לעתים קרובות באלימות פיזית ומילולית, נוטים להפר כללים חברתיים וחוקי משחק, מרבים להפריע לאחרים, מתקשים לפתור סכסוכים ולפרש רמזים חברתיים.