עובדת על כמה מערכות: מערכת ההורים ומערכת הילדים. כל אחת עובדת בנפרד אך גם בקואליציה אחת עם השנייה מתוך קשרים ויחסים עם בני המשפחה. יש “קואליציות” חיוביות ושליליות.
המערכת ההורית צריכה לנהל את “העסק”. יש בה מחויבות “עסקית” ו”ארגונית” כמו: חלוקת תפקידים, סדר עדיפויות לקידום עניינים, לקיחת אחריות.
כשההורה מבין את האחריות שלו כהורה הוא צריך לדאוג לצרכים קיומיים שונים(קורת גג, אוכל וכו’). מילוי פונקציות שונות כמו חינוך. האחריות צריכה להתחלק בין שני ההורים. החלוקה לא חייבת להיות שוויונית אך חייבת להיות הבנה בין השניים משום שאם לא תהיה הבנה תהיה הטלת אחריות אחד על השני או מערכת של תסכולים בין השניים.
האצלת סמכויות
חלוקת התפקידים במשפחה, העברת תפקידים מהמערכת ההורית למערכת של הילדים. למשל: עריכת שולחן, פינוי אשפה וכו’. זהו חלק מניהול תקין שמאפשר דיאלוג תקין וחלוקת תפקידים. כך יוצרים אחריות והיררכיה.
היררכיה
חשוב ליצור אפיק תקשורת בריא וטוב אך לא להיות “חבר” של הילד, לזכור תמיד שישנה היררכיה.
כשאין לילדים את ההגדרות הללו הם יוצרים לעצמם את ההגדרות.
הורות נבונה ובריאה היא הורות שיש ללמוד אותה. אף אחד מאיתנו לא נולד הורה. זאת ועוד, אנו סוחבים על גבנו זיכרונות וחוויות כילדים מהורינו. כל אחד מאיתנו גדל בבית עם ערכים אמונות ונורמות שונות ולעיתים הם מתנגשים עם אלה של בן זוגנו.